יום ו'


22 בנובמבר
  • צפו: עופר לוי בשיחה אישית עם חגי אוזן
    עופר לוי בראיון נרחב ומרתק מדבר על הכול, התקופה החדשה ("ניסו ללמד אותי לשקר"), הזמרים ("לא יכול לשמוע זמרים תימנים"), החברות עם זוהר ארגוב ("היה מקשיב לי בנעימים"), על המו"מ…
  • עופר לוי מחזק את אייל גולן: "חזק ואמץ"
    עופר לוי בריאיון ל-בטריבונה מדבר על פרשת הזמרים המפורסמים והקטינות בה נחשד אייל גולן: "הוא חף מפשע ולא אנס, הן פיתו אותו. שרואים אדם מצליח רוצים להפיל אותו. שמלבינים פני…
  • בונדק: החרם על עופר לוי הוא פשע תרבותי
    ישראל בונדק בטור אישי ל-בטריבונה על דבר החרם שפרסמנו לראשונה: צריך להעמיד את רדיו דרום 101.5 לדין ולשלול את רישיונם על החרם נגד עופר לוי. אין שום סיבה בעולם להחרים…

חדש במדור זה

האזינו למשהו: מוזיקה בלי הפסקה

לוח אירועים

עופר לוי כמו עארק, בלי אשכוליות

חגי אוזן חוגג יום הולדת עם עופר לוי בטור אישי ל-בטריבונה: אמרו עליו שהוא בכיין, כבד, עשו חיקויים שלו ומה לא. אבל עופר לוי הוא אחד ויחיד. תת ג'אנר בפני עצמו. זמר שהביא את רמת הביצוע של השירים לדרגת רב אמן. יש לו גרון מטורף. צבע קול ייחודי, חם, מלא, בשרי וטכניקת שירה שהיא בית ספר למוסיקה

עופר לוי עם חגי אוזן עופר לוי עם חגי אוזן צילום: האוסף הפרטי של חגי אוזן
חגי אוזן ראשון, 15 יוני 2014 12:08

עופר לוי זמר בתחילת דרכו תמיד נתקל בדרישה הזאת: תהיה מיוחד. תביא משהו אחר. זאת הסיבה שבלי קשר להעדפה מוסיקלית כזאת או אחרת, גם בלי לאהוב אותו או את המוסיקה שלו, אי אפשר שלא להסכים עם הקביעה שעופר לוי יש רק אחד. לא צריך הבנה מוסיקלית, או להכיר את המוסיקה המסלסלת בישראל. כבר מהפעם הראשונה שהוא עלה על הבמה או נכנס לאולפן, אפשר היה להרגיש שמשהו אחר קורה. משהו מיוחד. קיצוני, בולט, שלא דומה לשום דבר שהיה כאן לפני כן. זאת הסיבה בדיוק שהוא גם לא היה קל לעיכול.

כוכב רוק לא נחמד

לקח הרבה זמן עד שעופר לוי זכה להכרה. מפיקים ניסו לשנות את סגנון השירה שלו. אשכרה פחדו להקליט אותו ככה עם הקול העבה וההגשה הגדולה. כשהמפיק הוותיק ניסים בן חיים הקליט אותו, לא היה לו את האומץ להוציא אלבום שלם של עופר לוי. הוא קודם כל ניסה שני שירים שאותם הוא הכניס לקלטת אוסף עם זמרים אחרים. ההקלטה הראשונה "למה את שותקת" עדיין לא הסגירה סופית את סגנון השירה של עופר לוי. הביצוע היה עדין יחסית. רק מאוחר יותר כשיצא האלבום "הקלפן" חובבי הז'אנר קיבלו את ההלם של החיים שלהם.

צריך לזכור שבאותן שנים, סוף שנות השמונים, תחילת התשעים, הצליל ששלט היה הקליל יותר של חיים משה, סמיר שוקרי, אבי פרץ, יואב יצחק ושלומי שבת בתחילת דרכם. את הדבר הקרוב ביותר למוסיקה טורקית הביאו אלי לוזון ושימי גל. הביצוע הווקאלי שלהם לא היה "כבד" או "בכייני". הם שרו קל ונעים. זה עופר לוי שהגיע עם הגרזן. הגיע כדי לחתוך, לשבור, לא לוותר. כוכב רוק של ממש שלא ניסה אפילו להיות נחמד.

בעוד חיים משה, יואב יצחק ואחרים ניסו לייצר מוסיקה "ים תיכונית" שתהיה נעימה לאוזניים מערביות, עופר לוי הלך נגד הזרם וחטף לא מעט קיתונות של לעג. אמרו עליו שהוא בכיין, כבד, עשו חיקויים שלו ומה לא. זאת הקבלת פנים שחיכתה לו בתוך הבית. בתוך תעשיית הסלסולים. כלומר בעוד זמרים אחרים היו צריכים לפרוץ חומה אחת בגטו בדרך למיינסטרים, עופר לוי היה צריך לשבור שתי חומות. אחת בתוך הז'אנר ולאחר מכן את החומה המוכרת לכולם. עופר הפך לתת ז'אנר, סוג של זמר עדתי. בדומה לציון גולן ששולט בצורה אבסולוטית במוסיקה תימנית, כך עופר לוי במוסיקה הטורקית. כל הנסיונות שנרשמו לאחר מכן לייצר אלטרנטיבה, לא באמת היוו איום לעופר לוי. גם אם נרשמו הצלחות מסוימות, הן היו נקודתיות. להיט פה, זמר שם. העקשנות של עופר, לצד הטוטאליות שלו, גרמו לכך שבסופו של דבר גם אלו שלא התחברו לסגנון, הבינו שמדובר באמנות אמיתית שצריך לקחת בחשבון.

משקה אלכוהולי

עופר לוי חגי אוזן כל זה לא היה קורה ללא התנאי הבסיסי – הכישרון. מהבחינה הזאת, קשה למצוא מישהו שיחלוק על העובדה שמדובר בפנומן. זמר שהביא את רמת הביצוע של השירים לדרגת רב אמן. יש לו גרון מטורף. צבע קול ייחודי, חם, מלא, בשרי, טונים נמוכים יותר מים המלח, עוצמות בטונים הגבוהים וטכניקת שירה שהיא בית ספר למוסיקה. על כך אין מחלוקת. כל עוד יש חיבור עם הסגנון עצמו. זה בדיוק מה שמונע מעופר להפוך לכוכב פופ מיינסטרימי.

הקיצוניות שלו, השחצנות, הביטחון העצמי המופרז, גם כשהם מבוססים על עובדות מוסיקליות, הפכו אותו לקשה מאוד לעיכול. קשה לחבק מישהו שמחבק את עצמו כל הזמן. זה מבחינת האישיות. מבחינה מוסיקלית גם הוא וגם הקהל האדוק שלו צריך להבין שעופר לוי הוא סוג של משקה אלכוהולי. אם תרצו עארק. אי אפשר לשתות אותו כל הזמן מבלי להפוך לשתיין כבד. זאת הסיבה שהקהל של עופר לוי הוא גרעין קשה מאוד שמכור אליו ברמות מאגיות.

העיתונאי נשאר מעריץ, ולהפך

אצל עופר לוי גם מבחינה אישית וגם מוסיקלית, אין באמצע. כל הניסיונות של השנים האחרונות לנסות למהול את העארק באשכוליות ולהפוך אותו למתוק יותר, לא ממש עבדו. חלק מהקהל שלו ממש סלד מהרעיון. זה כמעט פרדוקסלי להגיד שעופר לוי הפך לכל כך טוב בסגנון המוסיקלי שלו שאי אפשר לרשום על כרטיס הביקור שלו "שלך לכל אירוע". הוא לא מתאים לכל אירוע. צריך לפנות את הכל, להתכונן לקראתו, להקשיב עד הסוף ובחיים המהירים שלנו, זה לא תמיד אפשרי. הוא לא מתאים לערב שיקשיבו לו תוך כדי בליסת המנה העיקרית.

כשיצא אחד מאלבומי ההופעה שלו, לפני שהוא חזר להופיע בפני הקהל הרחב, יובל, בן דוד שלי ואני, ישבנו ברכב והקשבנו. כל כך היינו מרותקים שאי אפשר היה לדבר תוך כדי האזנה כי לא רצינו לפספס איזה מהלך, איזה סלסול. רק ככה צריך להקשיב לעופר לוי. בלי שום הפרעה. לכן כשיצא אלבום המופת "ציפור השמש" לא היה אכפת לי בזמן השירות הצבאי שלי, להמשיך בפטרולים עם הג'יפ בבסיס. השקט של הלילה, עזר לי להקשיב טוב יותר ל"רוח הלילה". לא הרגשתי את הזמן עובר. התנתקתי מהמציאות. גם כשהרמתי הופעה שלו בשנת 2003 וסגרתי מעגל ממעריץ למפיק, לא עניין אותי מה שקורה בקופות. השארתי את זה למישהו אחר. אני רציתי ליהנות מהזמר שחזר להופיע כשהוא מעוטר בזקן ומפייט "שמע ישראל".

בעמדת המראיין ובביקורות, נשארתי מעריץ. זה לא הפריע לי לשאול שאלות קשות או להיות קשוח בביקורות. כי המעריצים האמיתיים של עופר לא מתפשרים וכשהם לא אוהבים, אין אצלם הנחות. לצערו, עופר לוי לא יכול לנתק את כולם מהמציאות שבה יש הרבה יותר מיץ אשכוליות מעארק. אולי זאת הטרגדיה שלו, שגם היום, כשהוא חוגג יובל, הוא עדיין לא מצא את המקום שלו. סוג של ברווזון מכוער, הכי יפה בעולם. עופר לוי יש רק אחד, כי אין מקום לעוד אחד.

עושים כבוד: עופר לוי בן 50:

>> עופר לוי חוגג יובל: מאז ועד היום
>> צפו: עופר לוי בשיחה אישית עם חגי אוזן
>> האזינו: 50 השירים הגדולים של עופר לוי
>> מהקסטה לדיסק: עופר לוי דרך האלבומים
>> הצד השלילי: התבטאויות מעוררות מחלוקת

(צילומים: האוסף של חגי אוזן, יח"צ) 

ותקבלו עדכוני מוזיקה ישירות לפייסבוק שלכם