יום ו'


18 באוגוסט

חדש במדור זה

האזינו למשהו: מוזיקה בלי הפסקה

לוח אירועים

חדש בקהילת המוזיקה

הזמן להוציא את שירי הנשמה מקומת המרתף

ישי ויסמן, עיתונאי ומבקר מוזיקה לשעבר, מסביר בטור אישי ל-בטריבונה כיצד עובדת השיטה של השתקת ז'אנר שירי הנשמה המזרחיים

"משטרת המחשבות שולטת", זמרי ז'אנר שירי הנשמה המזרחיים "משטרת המחשבות שולטת", זמרי ז'אנר שירי הנשמה המזרחיים צילום: יח"צ
ישי ויסמן חמישי, 19 מאי 2016 16:02

דמיינו לכם את עופר לוי ותמיר גל באותו משפט עם אריק אינשטיין זכרונו לברכה, או חווה אלברשטיין. אל תתביישו, תהיה כנים עם עצמכם. ואם אזכיר גם את שלום חנוך באותו משפט אז בכלל בטח נפלתי על הראש. משוגע. אבל לזמרים האלה יש הרבה במשותף, והמשותף הוא שללהיטים הקלאסיים שלהם יש חיי נצח.

"שלום לך סיגל" ו"תאמר לה" של תמיר גל, "נדרתי נדר" ו"סם האהבה" של משה כהן, "אוסף את השברים" של חנן ילד הפלא, "מלא עוד כוס חבר" של אבי ביטר, "אבא סליחה טעיתי" של ליאת בנאי, "פרק אחר" של חיים איפרגן, "מעין הנעורים", "הקלפן" ועוד עשרות של עפר לוי הם שירים ששרים אותם כל יום, כל ערב הם בוקעים מהמכוניות, מהחלונות, מהמועדונים המזרחיים וכמובן שזוכים למיליוני צפיות ביוטיוב.

עם זאת הם עדיין לא קיימים בגלגל"צ, ברשת גימל וברשתות הרדיו הממלכתיות (וההשמעות הסמליות פעם בכמה חודשים בתחנות האזוריות לא נחשבות). הקלאסיקות הללו הן קול ושפה של ציבור שלם, הן ילדות ובגרות, הן סיפור חיים. אבל ברדיו הן אילמות. בשביל להסביר איך הגעתי לזה, אספר את הסיפור האישי שלי. להמחיש עד כמה אליטות המחשבה והתרבות שקיימות עוד מימי קום המדינה ולפניה- ממוסדות עמוק בתוכנו בכל אחד מאיתנו. ואנחנו לא מודעים לזה בכלל אך יש יד מכוונת להשתקת הז'אנר.

>> האזינו לאוסף עם 100 שירי נשמה גדולים

גדלתי בגבעת שמואל של סוף שנות ה-90. בתיכון למדתי בפרדס כץ, והמוזיקה המזרחית הכבדה הייתה הפסקול של הילדות שלי. תליתי פוסטרים ואני זוכר איך הייתי מתרגש מכל דיסק חדש של יוסי עדן, מכיר את כל השירים בעל פה והולך להופעות עם חברים לכיתה. המוזיקה הזו ריגשה אותי ושימחה אותי. למרות שגדלתי ב"שכונה" הגעתי למקום שלא הייתי אמור להיות בו – מבקר וכתב מוזיקה ב"פנאי פלוס" מבית ידיעות אחרונות, ועוד בגיל 23. צחוק הגורל, קיבלתי כוח לשנות, כוח להשפיע, ואת היכולת לעשות צדק עם האמנים שגדלתי עליהם. אבל לא עשיתי את זה.

נכון כתבתי המון על זמרים ים-תיכוניים שבמיינסטרים, אבל לא כתבתי על הזמרים שהכי אהבתי לשמוע. מוזר, לא? היום אני מבין את זה. כי רציתי להתקבל לחברה, רציתי להיות מקובל כמו התל-אביבים ה"מגניבים" ששומעים להקות רוק אלטרנטיביות. הייתי מכריח את עצמי לכתוב ביקורת מהללות על אלבום של איזה זמרת פולק מיוסרת, למצוא את ה"גאונות" כביכול שיש שם, להתרפק על אביתר בנאי ואלבומו "לילה כיום יאיר" (חמש כוכבים נתתי לו!). אני לא אשכח את זה.

ואחרי שסיימתי לכתוב את הביקורת המשבחת, הדיסקים שלהם העלו אבק במגרה, בזמן שהדיסקים של זמרי הנשמה, נשחקו כבר מרוב השמעות במערכת הסטריאו.

כאן בדיוק נכנסת העוצמה של הממסד להכתיב לך את המחשבה בלי שתדע אפילו. "כמו צמח בר" למשל זו קלאסיקה איכותית וצריך להשמיע אותה אלפי פעמים בשנה. בטקסים, בימי החג, בטלוויזיה; "נדרתי נדר" זה שיר דיכאון בכייני ונמוך, נשאיר אותו בקומת המרתף.

אז אני אגיד לכם משהו, היום התבגרתי כבר, תודה לאל, ואני מרשה לעצמי להסתכל במשקפיים ביקורתיות על העולם. וזה לא חייב להיות ככה. כי באמנות אין חוקים ואין מעמדות.

 

אפשר להשמיע ביום הזיכרון את "תספר לי איך למעלה" של שרון זריהן וזו קלאסיקה לא פחות מדהימה מאף קלאסיקה אחרת מבלי להוריד מאף אחד, ואת "אוהב לחיות" ביום העצמאות ולרקוד. ואפשר גם ככה סתם באמצע יום לפתוח גלגל"צ, ולשמוע את "שביל האושר", ושירים נוספים שמספרים גם את החיים שלנו. לתת כבוד לזמרים, לשירים ולעצמנו. לשמוח שיש לנו תרבות ישראלית עשירה וקלאסיקות מדהימות.

--

הכותב הוא יועץ פרלמנטרי לחברת הכנסת רחל עזריה ממפלגת "כולנו", וכתב כ-50 שירים לזמרים בז'אנר המזרחי והים-תיכוני

ותקבלו עדכוני מוזיקה ישירות לפייסבוק שלכם

הגיבו לכתבה

תגובות
(15 תגובות)
תגובות

  • תגובה- אריק

    ישי ויסמן מספר 1 סוף סוף מישהו כותב בלי להתבייש

    אריק רביעי, 25 מאי 2016 22:34
    דיווח
  • תגובה- דניאל

    השדרנים המזרחים הכי גרועים מתביישים באיפה שהגיעו ולא ישימיעו בחיים

    דניאל רביעי, 25 מאי 2016 08:13
    דיווח
  • תגובה- שמח וטוב לו

    די צאו מהדיכאון שלכם גם אתה מר כתב

    שמח וטוב לו שני, 23 מאי 2016 18:49
    דיווח
  • תגובה- ירון

    איפה השירים של פעם ואיפה הזבל של היום שנשמע אותו דבר...
    פעם הייתה מוזיקה מזרחית.. היום זה אותו ביט מילים אחרות שירי פחח

    ירון שבת, 21 מאי 2016 08:15
    דיווח
  • תגובה- תמיר

    המוסיקה המזרחית שולטת בכל מקום על מה אתה בוכה?

    תמיר שישי, 20 מאי 2016 23:37
    דיווח
  • תגובה- מעיין

    אין כמו שירי דיכאון נשארים לתמיד

    מעיין שישי, 20 מאי 2016 17:11
    דיווח
  • תגובה- צודק

    מדינה של אשכנזים מחליטים לנו מה לשמוע ומה לא 68 שנה לא השתנה הרבה
    ....

    צודק חמישי, 19 מאי 2016 23:15
    דיווח
  • תגובה- איתי

    אין מסיבת קריוקי שלא שומעים את עופר לוי אין על המוזיקה שלו זה שירים לנצח גם עוד מאה שנה ישמעו עופר לוי

    איתי חמישי, 19 מאי 2016 21:32
    דיווח
  • תגובה- טל

    אין כמו השיקים האלה של תמיר עופר וכל השאר זה נשמה אמיתית שכיף לשמוע תמיד

    טל חמישי, 19 מאי 2016 21:08
    דיווח
  • תגובה- אמת לאמיתה

    כל מילה סוכר

    אמת לאמיתה חמישי, 19 מאי 2016 15:55
    דיווח
  • תגובה- מוסיקאי אמיתי

    כמה שאני אוהב לשמוע ערבית קלאסית זאת מוסיקה לבכיינים ואנשים נלעגים לא פלא שלא משמיעים את זה

    מוסיקאי אמיתי חמישי, 19 מאי 2016 14:33
    דיווח
  • תגובה- אשדודי

    באשדוד היה לנו רדיו קול הים התיכון
    היו משדרים את הזמרים/שירים הללו הרבה
    עד שהרדיו התחלף לרדיו דרום והכל נעלם השירים הזמרים השדרנים :(

    אשדודי חמישי, 19 מאי 2016 14:01
    דיווח
  • תגובה- מסי

    כל הכבוד צודק

    מסי חמישי, 19 מאי 2016 13:48
    דיווח
  • תגובה- יוסי

    אין על השירים של עופר לוי !!!!

    יוסי חמישי, 19 מאי 2016 13:45
    דיווח
  • תגובה- רון

    צודק במאה אחוז אין כבוד לזמרים לשירי דיכאון הם השירים הכי יפים גם של קובי פרץ ומושיק עפיה של פעם

    רון חמישי, 19 מאי 2016 13:05
    דיווח