יום א'


17 בנובמבר
  • צפו: עופר לוי בשיחה אישית עם חגי אוזן
    עופר לוי בראיון נרחב ומרתק מדבר על הכול, התקופה החדשה ("ניסו ללמד אותי לשקר"), הזמרים ("לא יכול לשמוע זמרים תימנים"), החברות עם זוהר ארגוב ("היה מקשיב לי בנעימים"), על המו"מ…
  • עופר לוי מחזק את אייל גולן: "חזק ואמץ"
    עופר לוי בריאיון ל-בטריבונה מדבר על פרשת הזמרים המפורסמים והקטינות בה נחשד אייל גולן: "הוא חף מפשע ולא אנס, הן פיתו אותו. שרואים אדם מצליח רוצים להפיל אותו. שמלבינים פני…
  • בונדק: החרם על עופר לוי הוא פשע תרבותי
    ישראל בונדק בטור אישי ל-בטריבונה על דבר החרם שפרסמנו לראשונה: צריך להעמיד את רדיו דרום 101.5 לדין ולשלול את רישיונם על החרם נגד עופר לוי. אין שום סיבה בעולם להחרים…

חדש במדור זה

האזינו למשהו: מוזיקה בלי הפסקה

לוח אירועים

20 שנה אחרי: חזרתי לשמוע זהבה בן

בנעוריו זרק רענן שמש-פורשנר דיסק של זהבה בן אותו אהב כי החליט שהוא "אוהב לשמוע את כל הסגנונות חוץ מטראנסים ומזרחית". היום הוא שב לשמוע אותו ומבכה על השנים האבודות 

זהבה בן זהבה בן צילום: יח"צ
רענן שמש-פורשנר חמישי, 18 פברואר 2016 20:44

היום ישבתי לעבוד בספרייה, שמתי אוזניות והקשבתי לאלבום "חסידה צחורה" של זהבה בן אחרי הרבה מאוד שנים.

הכל התחיל מהשטר החדש של 200 ₪ שעשה לי חשק להקשיב לשירים של נתן אלתרמן. כשהגעתי לגרסה של זהבה בן ל"זמר שלוש התשובות", נזכרתי בימים שהשיר יצא בשנת 1998, ובאלבום שבו הופיע. קניתי את הדיסק הצרוב בשוק בתל-אביב: שמעתי אותו אצל חברים מהשכונה, ו"זמר שלוש התשובות" היה ברדיו כל הזמן. אהבתי את האלבום, קניתי והקשבתי לו לא מעט.

אני לא זוכר מתי בדיוק נפטרתי מהדיסק. אני מניח שאיפשהו בתחילת תקופת ה"אני אוהב לשמוע את כל סגנונות המוזיקה, חוץ מטראנסים ומזרחית" שלי. תקופה ארוכה מדי בנעורי שבה סגרתי את עצמי לחלוטין למוזיקה מזרחית, גם ובעיקר למוזיקה שאהבתי לפני כן. תקופה שבה הסברתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע ש"זוהר ארגוב זה משהו אחר", כדי לתרץ (בעיקר לעצמי) את הסיבה שאני ממשיך להקשיב לו, לזמר היחיד שלא הסכמתי לוותר עליו.

ההקשבה החוזרת החזירה אותי לשירים שמאוד אהבתי, בייחוד למחרוזת הקצרה של השירים "אמא" של שלום שובלי ו"חסידה צחורה" של אלכסנדר פן (שזוכה באלבום גם לביצוע נפלא של שירו "סורו ממני"). שנים רבות אחרי הפעם הראשונה ששמעתי את המחרוזת חזרה אלי התחושה הריקנית כאשר היא נגמרה, זה שיר קצר מידי שגרם לי, היום כאז, להחזיר לתחילתו בשנייה שנגמר.

נזכרתי איך דווקא "זמר שלוש התשובות" היה ציון דרך בחינוך הפמיניסטי שלי. לא הכרתי את הגרסא של רבקה זוהר, ורק בעקבות הדיסק של בן שוחחתי עם אמי על המשמעות של המילים הקשות של אלתרמן.

היום שמעתי את האלבום שוב. זה בכלל לא משנה שהוא רחוק מלהיות האלבום הטוב ביותר של זהבה בן: היא הוציאה אלבומים טובים יותר לפניו ("טיפת מזל") וטובים יותר אחריו ("לילות בבית"). זה לא משנה כי לפתוח יוטיוב היום היה כאילו הוצאתי מהפח אלבום שזרקתי בעבר בגלל טיפשות וסגירות, בגלל גזענות ונמהרות.

>> ליל הסילבסטר בהופעה של זהבה בן

החלטתי היום שמתישהו אשמיע לתלמידים שלי שיר או שירים מהאלבום. לא יודע מה יהיה התירוץ: אני לא המורה שלהם לספרות ובטח לא למוזיקה. אבל אני כן מורה שלהם וכן איכפת לי מהם, ומי יודע: אולי גם ביניהם יש מישהו שאוהב לשמוע את "כל הסגנונות", חוץ מטראנסים ומזרחית...

ובאשר אלי? עצוב לי על אותן "שנים אבודות", אבל לפחות נהנתי ושמחתי לשמוע אותו שוב.

--

רענן שמש-פורשנר הוא איש חינוך ובלוגר

המקור באתר "שיחה מקומית"

ותקבלו עדכוני מוזיקה ישירות לפייסבוק שלכם