יום ב'


19 בנובמבר

חדש במדור זה

האזינו למשהו: מוזיקה בלי הפסקה

לוח אירועים

חדש בקהילת המוזיקה

דקלון: "מצב החינוך במדינה עצוב מאוד"

"פעם היינו באים עם מעילים לבית הספר כדי לא לחטוף מכות - היום המורים באים לבית הספר עם מעילים - שהם לא יחטפו מכות מהתלמידים. פעם היו הילדים יוצאים ומשחקים בשכונה, היום מי יוצא מהבית? עסוקים בטלוויזיה ובפייסבוק". בטריבונה ממשיכה לחזור לשורשים, והפעם אל דקלון, נסיך הזמר המזרחי הראשון שמספר לשלומית צברי על המיקרופון הראשון שנתן לאייל גולן וזוהר ארגוב וההבדל שבין אז להיום

דקלון מדבר על הכול דקלון מדבר על הכול צילום: יח"צ
שלומית צברי שישי, 17 אוגוסט 2012 14:00

"פעם באו קבוצת חיילים וביקשו שאעלה חייל: זהו לא אחר מאייל גולן. כך גם היה הרבה לפני עם זוהר ארגוב"

כבוד המורי הזקן: דקלון (68) נולד בכלל בשם יוסי לוי, מגרונו יצאו להיטים רבים במשך עשרות שנים שעד היום זוכים למקום של כבוד והערכה, ואפילו עד עכשיו, שלא שנשאר מקום איפה להוסיף בקורות החיים העשירות שלו, הוא חוזר בדלת הקדמית ישירות למועדונים של הצעירים, דרך ההצלחה של "הפרויקט של רביבו" שחידשו באווירה של פעם רבים מלהיטיו. הוכחה גדולה ונוספת שהקהל הרחב רוצה לאוזניו מוזיקה שמלאה בסלסולים ובלי התחכמויות בסגנון.

בראיון עימו חזרה מפיו רבות המילה "פעם" שהמחישה את ההבדלים שהולכים וגדלים בין הדורות, ולשם שינוי לא רק במוזיקה מזרחית. אך עוד לפני ולמען הסדר הטוב, אי אפשר להתחיל ראיון עם דקלון בלי לשאול אותו את שאלת השאלות: מהיכן נדבק אליו הכינוי המיוחד? "בכרם התימנים באופן כללי לכל אחד היה כינוי משלו, תמיד במשחקי תופסת ומחבואים היו בוחרים אותי כי הייתי רץ מהר הייתי רזה דקיק אז זה נדבק אליי ונשאר איתי לכל החיים", מגלה לנו דקלון.

3

על הכרם יש סיפורים מרתקים, איך עברה עליך הילדות שם?

"כרם התימנים היה כמו גטו, עולם בפני עצמו, כל אחד הכיר את השני, זה היה כמו כוך או חממה. בשבילי זה היה החלק הכי יפה מהחיים, גלגול אחר שקשה לתאר במילים, ביום שישי כולם היו מוחאים כפיים שרים מפייטים, ממש אין היום דברים כאלה. פעם היו הילדים יוצאים משחקים בשכונה היום מי יוצא מהבית? עסוקים בטלוויזיה ובפייסבוק, עצוב מאוד".

קלאסיקת "המורי" המוכר, הוא חלק מסיפור חייך?

זה סיפור שלי, כשהייתי קטן היינו לומדים אצל המורי באופן קבוע מ-8 בבוקר עד 12 בצהריים, ומ-14 בצהריים עד השעה 16. בתקופת החופש כולם נהנים ורק אנחנו לומדים. פעם במקום מלון שרתון היה בסיס צבאי של הבריטים והייתה שם בריכה, אנחנו היינו בורחים מהבית ובמקום ללכת למורי היינו קופצים לשחייה, כשחזרנו הביתה וסיפרנו את האמת, חטפנו מכות.

פעם היינו באים עם מעילים לבית הספר כדי לא לחטוף מכות, היום זה הפוך: המורים באים לבית הספר עם מעילים שהם לא יחטפו מכות מהתלמידים".

אפרופו אלביס, זה מה שאתה שומע ברכב הפרטי?

"כן, שנות השישים ואלביס, אהבתי אותו מאז ומתמיד וחבל לי מאוד שלא זכיתי ללכת להופעות שלו".

אתה תימני מובהק, למה לא בחרת ללכת על המקור ולהיות כמו ציון גולן?

"ציון גולן יודע ערבית טוב, הוא אסלי כמו שאומרים, בכרם אף פעם לא דיברנו תימנית, אנחנו גדלנו על אלביס, רק במושבים למדו ודיברו את השפה האמיתית, בהתחלה שרתי כי המקצוע חייב אבל זה לא היה הצד החזק שלי".

מי הם חבריך לז'אנר?

"אני איש שלום אין לי יריבים, איפה שאני הולך עושים לי כבוד. פעם שהייתי מופיע ב"מועדון הכנסת", באו קבוצת חיילים וביקשו שאעלה חייל אחד והעליתי, זהו לא אחר מאייל גולן, כך גם היה הרבה לפני עם זוהר ארגוב. רק מי שלא היה טוב הייתי מנפנף מעליי".

אז זוהר ואתה הייתם מקורבים?

"זוהר בא אליי גם כשהופעתי בשיכון המזרח עם השיר "אלינור" והעליתי אותו ועודדתי אותו. זוהר היה לארג' ברמות שאי אפשר להבין, כשהוא הופיע אנשים היו מדביקים עליו כסף ואת כל הכסף הוא לא לקח לעצמו, הוא היה מחלק בנינו, "אללה ירחמו" חבל עליו".

"אני בן 68, רוצה רק להתפרנס בכבוד"

אתה בכלל "עוף מוזר" רב הזמרים שרים על אהבה בין גבר לאישה, ואתה בחרת לשיר על אהבתך לארץ ישראל ולקב"ה?

"כולם שרים על אהבה וזה נמאס, הם צלחות מעופפות, אני אוהב טקסטים מכובדים, שירים של רגע לא מחזיקים. הנה קחי לדוגמא את "הפרויקט של רביבו" כל החומר שלי הם שרים על הבמה, הכל חוזר היום כי אין כמו המוזיקה של פעם, אין דברים כאלה".

אין סיכוי לשיתוף פעולה עם אחד הצעירים?

"תמיד שיתפתי פעולה עם אחרים, אבל הארגזים ריקים. אני אמנם משתדל להיות טוב אבל אני לא בריא, בן 68 ולא מחפש לעצמי פרסומות ולא כלום".

כשאתה חוזר אחורה בשנים, איך בעצם מצאת את עצמך בלהקת "צלילי הכרם"?

"אני ובן מוש היינו נערי שוליה של משה משומר שכינויו היה דובל'ה כשהוא נפטר קיבלתי פטיש 5 קילו על הראש, כל כך כאב לי, מורי דובל'ה היה בא איתנו לחפלות, וכל מה שלמדתי בחיי על מוזיקה היה ממנו. חבל עליו ועל הדור הזה של פעם, הם היו מופיעים בחינם ואני ובן מוש החלטנו שזה לא ככה, מגיע לנו תשלום על העבודה הקשה שלנו, הדביקו על משה 50 לירות אמרנו להם אנחנו רוצים הרצל שזה מאה לירות בזמנו, ראינו כי טוב וככה התקדמנו".

ומתי נתתם ככה שואו רציני בפעם הראשונה?

"השואו הרציני שלנו היה בחתונה הראשונה של יגאל יפת השחקן שהתקיימה בבית החייל, הוא אמר לי: "דקלון רק אתם תופיעו אצלי" , לא חשוב שגמרתי חצי בקבוק באותו הלילה רק מההתרגשות, ככה התגלגלו העניינים הפכנו להיות להיט, בזמנו היה טרנד של יוונית שמעו את טריפונס ואריסאן אז קנינו לעצמנו בוזוקי, ומאז שהוצאנו מוזיקה מקורית שלנו כינו אותנו "צלילי הכרם".

"יש כאן בלבול: זה לא צלילי העוד זו הלהקה של דקלון"

דקלון

אם אני לא טועה, סידרתם לכם גם כמה יריבים בלהקת "צלילי העוד" המתחרה?

"פעם הופענו במועדון הסנטנה שבפתח תקווה, בא אלינו בעל המועדון שעשה לנו פרומו במודעות ושאל: "איך לקרוא לכם במודעות, באיזה שם? עלה השם "צלילי העוד מהכרם". במשך הזמן הפסקנו להופיע אצלו, והקמנו הרכב משלנו הוא שמע שהופענו ב"אולמי השלום" ואמר שהוא רוצה להביא טיפ ענקי ושאנחנו נשיר, הוא הקליט את כל ההופעה מבלי שנדע על כך דבר והוציא את זה על קלטות. שעליהן כתב "להקת העוד" הם התעופפו להם בכל רחבי הארץ.

במקביל הייתה להקה אחרת של יהודה קיסר ורמי דנוך ששמה גם היה להקת העוד, פעם אחת בן אחותי שמע אותם וסולימאן הגדול טען שזו להקת העוד, אז בן אחותי אמר לו: "מה פתאום זו הלהקה של דקלון לא אלה שאתה שומע יש כאן בלבול". שני ההרכבים שרו אותם שירים כמעט, מכאן ראובני רצה להקליט אותנו, ואנחנו לא הסכמנו אז הוא בחר להקליט אותם, וזו הייתה הטעות שלנו".

איפה חיים משה קשור בכל הסיפור הזה?

"1978 נסעתי לנסות את מזלנו בלונדון אני עם משפחתי ובן מוש לבדו, הוא היה רווק. עבדתי שם בתחום הזהב. בן מוש אחרי כמה חודשים חזר לישראל והחליט שהוא מקים מחדש את להקת "צלילי הכרם" גייס חזרה את הנגנים ואז הם רק היו צריכים סולן חדש, אז עשו מבחנים לכל מיני זמרים עד שיום אחד הגיע לאולפן של בן מוש בחור לו חיים משה ועשה את המבחן והוא נבחר כסולן החדש של להקת "צלילי הכרם".

כשחזרת לארץ, הייתה לך הפתעה?

"כשחזרתי, גיליתי שיש ללהקה סולן חדש אבל בסופו של אני וחיים משה היינו שני הסולנים של להקת "צלילי הכרם" והופענו ביחד עד לשנת 1988, ראינו שהעוגה קטנה מדי ופנינו לדרך סולו מוזיקלית .

ממרומי מעמדיך, מי אחראי בכל שנות הקריירה המפוארת על ההצלחה? למי אתה חייב תודה?

"קודם כל לבורא עולם, שנית לשלמה מורי דובל'ה ז"ל, אי אי אי, מתגעגע אליו עד שאין לתאר".

לסיום דקלון, מה עם האישה?

במשפט אחד: "מאחרי גבר מצליח עומדת אישה"- תמיד היא הייתה שם בשבילי".

 

--
מראיינת: שלומית צברי, עריכה: נתי לוי. צילומים: יח"צ.



ותקבלו עדכוני מוזיקה ישירות לפייסבוק שלכם

הגיבו לכתבה

תגובות
(3 תגובות)
תגובות

  • תגובה- לדקלון

    בתימן היו מכים את הילדים עם אלות זה יותר טוב ??

    לדקלון רביעי, 08 ינואר 2014 10:11
    דיווח
  • תגובה- שלומי

    בן אדם נשמה!!! באמת הנסיך של שנות ה 70

    שלומי רביעי, 20 נובמבר 2013 10:28
    דיווח
  • תגובה- ליאת

    האבא של המוסיקה המזרחית מאז ומעולם!!!!

    ליאת שישי, 18 אוקטובר 2013 21:11
    דיווח